מוזיקה ויטנאמית-אמריקאית

לפני שנים מספר הגיעה לארץ משלחת עיתונאים מויטנאם שסיקרה את המציאות הפוליטית בישראל ונפגשה גם עם בני הקהילה הויטנאמית בישראל. היות שאבי הוא אחד הנציגים הבולטים של בני הקהילה בארץ, הזמינו גם אותי להיפגש איתם. המראיינים, נציגים מכמה מהעיתונים הגדולים בויטנאם, היו משועשעים לשמוע את שעטנז השפות שבפי. בכתבות שפרסמו אחר כך, הם כתבו שעניתי להם על שאלותיהם בתערובת של ויטנאמית, מתובלת בעברית ואנגלית. אמי רצתה לקבור את עצמה מבושה.

אבל אני לא היחידה! ילדי ויקיאו ברחבי העולם מדברים בשעטנז שפות. לא רק זאת, אלא שהם כבר לא מתביישים בזאת. בארצות הברית בתוכניות טלויזיה מקומיות של בניה הקהילה באורנג' קאונטי מדברים בויטנאמית ואנגלית לסירוגין. זמרים ויוצרים ויטנאמים אמריקאיים שהפכו פופולאריים ברחבי העולם הויטנאמי מחדירים את סגנון הדיבור (אוקי, בסדר, קלוקל) גם לויטנאם עצמה. כך יצא שבגלישה באתרים ויטנאמים, הגעתי לשמוע את השיר הבא:

זהו שיר פופ עכשווי שעושה כבוד לשיר מוכר אחר בויטנאמית, אלא ששדה הפעולה השתנה. משדות האורז המוריקים שבהם מתנהל השיר המקורי והתמים יחסית, עברנו לאמריקה המודרנית, לסצינת הפיק אפ הקליפורנית. הוידאוקליפ הרשמי של Em So Dep מזכיר וידאוקליפים של ראפרים אמריקאים שחורים רבים, אלא שכאן הזמר אנטוניוס מקסימוס (מה? מה) הוא אסייאתי עם שיער ורוד (מה? מה). אל דאגה, יש לו חברים היספאנים בחבורה. תת התרבות העבריינית מפציעה כאן לשניה, אלא שבסופו של דבר הבחור שזוכה בבחורה הוא החנון האסייתי עם המשקפיים. קלישאה, אבל כזו שמשקפת את המציאות בקרב הויטנאמים-אמריקאים בארצות הברית ושאיפותיהם החברתיות.

המילים של השיר עצמו, מביכות עד כדי כך שרציתי לסגור את המחשב מרוב בושה, אבל השליחות מחייבת! למענכם הקרבתי עצמי והאזנתי לשיר שאמר דברים כמו: Này em ơi why you so đẹp đẹp đẹp? I can be your "anh" and you can be my "em". תרגום? חופשי: אחותי, למה את כל כך יפה יפה יפה? אוכל להיות שלך ואת תוכלי להיות שלי. אחר כך זה ממשיך: כל מה שתרצי, אקנה לך, כי... אחותי, למה את כל כך יפה יפה יפה?

ועכשיו הסבר קטן: בשפה הוייטנאמית קיים ביטוי האומר "אנחנו שנינו מאותו השק", משמע – כולנו אחים. כל הוייטנאמים אחים זה לזה. ביחסים בין אנשים, פונים הוייטנאמים זה אל זה כאל בני משפחה, אפילו אם אינם מכירים האחד את השני. הדובר הויטנאמי לא ידבר על עצמו כעל "אני", אלא ביחס לנמען. כלומר: הוא יהיה אח, בן, דוד, אב, סב וכיו"ב. שני בני זוג יפנו זה אל זו בתואר "אח" (Anh) ו-"אחות" (Em). האישה היא לעולם "אחות" והגבר הוא לעולם "אח" זו לזה גם במסגרת הנישואין.

בשפה המדוברת בויטנאם פניה לגבר כאל Anh ופניה לאישה כאל Em היא מקובלת ואפילו מכובדת, לעומת זאת, בין בני נוער וילדי ויקיאו הרשמיות הזו לא קיימת, ובהשפעת השפות המערביות, מקובל בין הצעירים לפנות לבני גילך בתארים "אתה" ו-"את". שיר הפופ הויטנאמי ששמענו זה עתה מחזיר את הפניות "אח" ו-"אחות" לחיים, אבל בצילום הוידאוקליפ במועדון הלילה נוסף לו טוויסט מיני אינטימי, סליזי אפילו, שלאורך השנים, התקיים רק בין גברים גסים ונשים מזדמנות, ואילו היום בסלנג הויקיאו הצעירים, הפך לפניה מאוד מקובלת. למעשה, זהו מרד על מרד על מרד נעורים. כך השיר משלב בין אנגלית לויטנאמית, אך גם בין מסורת לחידוש. 

עד כאן. להתראות בפוסט הבא.

סייגון

סרטון יפה המורכב ממאות צילומים של סייגון:

Traffic in Frenetic HCMC, Vietnam from Rob Whitworth on Vimeo.

בוב הופ בויטנאם (1967)

בין 1964 ל-1972 נהג הבדרן האמריקאי בוב הופ לבקר גם בויטנאם במסגרת סיבוב ההופעות העולמי שלו. החיילים האמריקאים בויטנאם ציפו לו ולרקדניות שלו מדי שנה. ההופעות שלו בויטנאם צולמו לטלויזיה ושודרו לקהל הבינלאומי כספיישל חגים.

בהופעה הראשונה שלו בויטנאם, קפץ בוב הופ מחוץ למטוס ומיד התבדח עם החיילים. הוא סיפר להם ששאל את הגנרל מק'נמארה (שר ההגנה דאז) אם יוכל להגיע לויטנאם. ענה לו הגנרל: "למה לא? כבר ניסינו כל דבר אחר".

לפניכם תוכנית חג המולד מ-1967, בו מופיעים גם פיל קרוסבי, השחקנית רקל וולש, מיס עולם דאז מדליין בל ועוד אורחים:

לינקים קשורים: 
- על מותו של מקנאמרה
- כתבה מעניינת על בוב הופ והמופע שלו

ויטנאם לישראל: התירו כניסתם של פועלים ויטנאמים

גלובס מדווח: "עימות מתמשך בין ממשלת ישראל לממשלת ויטנאם בעניין עובדים זרים שהויטנאמים מבקשים מישראל להתיר את כניסתם, בעיקר לעבודות חקלאות, נחשף היום, אם כי שני הצדדים מבקשים להחליש את עוצמתו".

"כל ניסיון שנעשה לפתוח את שוק העובדים הזרים לוייטנאמים הביא לעימות בין ישראל לבין הממשל התאילנדי, שכן העסקת עובדים זרים מויטנאם עלולה לפגוע בעובדים זרים מתאילנד ובקשר המדיני בין ישראל לתאילנד המבססת חלק ניכר מכלכלתה על חוזים להעסקת עובדים במדינות המזרח התיכון, בכלל זה בישראל, בעבודות חקלאות".

 

לקריאת הידיעה במלואה לחצו כאן.

נשיא ויטנאם לפרס: להכפיל את הסחר עם ישראל

לאחרונה ביקר הנשיא פרס בויטנאם. הנשיא פרס נסע לויטנאם עם משלחת של כשלושים אנשי עסקים בכירים מישראל. הם דנו באפשרויות חיזוק הקשרים הכלכליים בין שתי המדינות.

ידיעות אחרונות דיווח: "בואו להשקיע בויטנאם וליהנות מפירות הצמיחה ומתנאים נוחים" - כך אמר נשיא ויטנאם צ'ונג טאן-סאנג שמארח את נשיא מדינת ישראל. שני האישים הכריזו על שדרוג היחסים המדיניים והכלכליים בין המדינות".

"על פי נתוני מכון הייצוא, היקף הייצוא הישראלי לוייטנאם שולש בשנתיים האחרונות והגיע בתחילת 2011 ל-250 מיליון דולר (בעיקר מינרלים, מוצרים כימיים ותקשורת). הייבוא מוייטנאם עמד ב-2010 על 131.9 (בעיקר בעלי חיים, חקלאות, מזון, טקסטיל והנעלה). תל"ג וייטנאם ב-2010 על 103 מיליארד דולר וכ-3,100 דולר לנפש. בסוף העשור הקודם הציגה וייטנאם שיעורי צמיחה שנתיים ממוצעים של 8%.יעד הצמיחה שהוצב על ידי הממשלה לשנת 2011 עומד על 7.5%."

תמונה: הנשיא פרס בויטנאם. מקור: לשכת העיתונות הממשלתית

לידיעה המלאה לחצו כאן.

סייגון ב-1972

מל שנק שירת בויטנאם בתקופה של סוף מלחמת ויטנאם כחלק מצוות אדריכלי. במהלך שהותו שם בין נובמבר 1971 לבין נובמבר 1972 (שנה) צילם תמונות צבע של סייגון. שימו לב לתנועת כלי הרכב. היום הנוף העירוני של סייגון שונה במקצת. במקום מכוניות, מציפים את כבישי העיר אופנועים. השילוט בחנויות ובבתי הקולנוע הם שילוב בין מזרח למערב. מחד פרסמו משקאות מוגזים מערביים (פפסי) ומנגד בקולנוע הקרינו סרטי קונג פו סיניים בדיבוב לויטנאמית. שלטי הפרסומות הציגו גם נשים אסייאתיות וגם נשים מערביות.

לבלוג של מל שנק.

לכל התמונות לחצו כאן.

ויטנאם בלוג: ערוץ סטיב

בכל כמה זמן נציג בפניכם בלוג חדש/מעניין/איכותי העוסק בויקיאו שבתפוצות, בויטנאמים ישראלים, או בויטנאם בכלל.

סטפן הוא צלם / מורה לאנגלית / איש מחשבים אוסטרלי שהחליט לעבור לויטנאם. עם חיבה לא מוסתרת למוזיקה ולאלכוהול, הוא מפרסם בבלוג שלו (ערוץ סטיב) את חיי היומיום (והלילה) בסייגון. הפוסטים שלו קצרים וקלים לעיכול ולפעמים יש תמונות מקסימות.

לחצו כאן לבלוג שלו: ערוץ סטיב.

להמלצות נוספות על בלוגים אחרים.

מערכת ויטנאם איי אל רוצה לשמוע את דעתם. אהבתם? רוצים להמליץ על בלוגים? מעוניינים ליטול חלק פעיל בתפעול האתר? כתבו לנו ל- vietnam.israel@gmail.com

קשרי יפן-ויטנאם למן המאה ה-16

לא תמיד היו היחסים בין יפן לויטנאם עכורים כל כך. קשרים בין ויטנאם ליפן מתועדים למן המאה ה-16 לסה"נ. הקשרים הראשוניים שנוצרו היו קשרי מסחר ותרבות. ספינות סוחר יפניות מתקופת אדו היו יוצאות אז מנמל נגאסקי ונוחתות בממלכת אנאם הויטנאמית. רשומות ויטנאמיים מלמדים שכשנפתח נמל הוי אן בראשית המאה ה-17, כבר הייתה בעיר קהילה גדולה של יפנים שגרו שם כתושבי המקום. בסדרת הגלויות הבאה נפרשת תמונת חיים שלווה של יפנים בויטנאם, טרם מלחמת העולם השניה:

משפחה יפנית בסייגון

איור של ספינה יפנית מתקופת אדו ששייטה בין נגאסקי לאנאם

יפנים בתלבושות מסורתיות בויטנאם

 זוג יפני בטונקין

חייל יפני כותב הביתה על ראש השנה. הציור על הגלויה מתאר את נופי האנוי

גשר בסגנון יפני שנבנה בהוי אן שבויטנאם

לינקים קשורים:

- לאתר גלויות ויטנאמיות ישנות

- לערך הויקיפדיה על יחסי ויטנאם-יפן

- קשרי מסחר בין יפן לויטנאם במאה ה-17 (מטבעות כסף יפניים בויטנאם)

- נתוני מסחר עדכניים (משרד החוץ של יפן)

ויטנאם: 42 אלף נהרגו מנפלים מאז המלחמה

ידיעות אחרונות מדווח: "האם הסתיימה המלחמה? מאז תום מלחמת ויטנאם לפני קרוב ל-40 שנה, יותר ממאה אלף איש תושבי המדינה שבמזרח אסיה נהרגו או נפצעו ממוקשים או מחומרי נפץ אחרים שהושארו בשדות הקרב. כך אמרו הלילה (יום ב') גורמים רשמיים במדינה. לדבריהם, יעברו עוד עשרות שנים עד שהמדינה כולה תנוקה מחומרי נפץ ונפלים".

"הירושה המכאיבה של המלחמה, שכוללת מאות אלפי טונות של פצצות ותחמושת שלא התפוצצה, ממשיכה לגרום אבידות כואבות בנפש מדי יום", אמר ראש ממשלת ויטנאם, נגויין טאן, בוועידה של האו"ם בנוגע לשאלה כיצד יש להתמודד עם הבעיה".

לקריאת הכתבה המלאה לחצו כאן.

בויטנאם עדיין אוכלים חתולים

הארץ מדווח שבויטנאם עדיין אוכלים חתולים למרות חוק האוסר על כך: "נוין תי תאן הנג היא בעלת מסעדה במחוז תאי בינן, מאה קילומטר מדרום-מזרח להאנוי שבווייטנאם. כיאה למחוז, שנודע בתוצרתו החקלאית ובמאכלים שלו מבשר חתולים, גם היא מתחילה את אחר הצהריים בשחיטת בעל החיים שהפך ברבות מהמדינות לחיית מחמד. ככה זה כשהמנה המיוחדת הערב, כמו ברבים מהערבים, מתבססת על בשר חתולים. אף שמדובר במנה המיוחדת, היא מודה שרבים מהתושבים המקומיים אינם שותפים להתלהבותה מבשר חתולים. למעשה, הווייטנאמים החלו לאכול חתולים רק לפני כ-20 שנה, אך תיאבונם לבשר גדל והלך, למרות שהחתולים נאסרו למאכל. ועם התגברות התיאבון לחתולים, התגבר גם הוויכוח על אכילתם. בעוד אוהבי הבשר משבחים את המעלות הגסטרונומיות והרפואיות של "הנמרים הקטנים", טוענים המתנגדים כי חתולים חשובים יותר כציידי עכברושים, שהורסים את גידולי האורז".

לכתבה המלאה לחצו כאן.

אינדוצ'יינה: מטיילים ברכבת

האימפריה הצרפתית ביקשה לעודד את התיירות לאזור המזרח. היריד העולמי בהאנוי ב-1903 היה אחד מהפקות התיירות הגדולות ונועד לשים את ויטנאם על מפת הגראנד-טור-האסייאתי אם תרצו. בעידוד משרד התיירות הצרפתית, בתי מלון בסגנון מערבי הוקמו ברחבי האימפריה שהציעו למטיילים אמבטיות, משרתים ויין מהבית. תאורת לילה האירה את הרחובות, גשרים נבנו וכיו"ב. הצרפתים נענו לקריאה ויצאו לדרך. מועדוני מטיילים הוקמו והוציאו מדריכים ומפות לאזור. 

אחד מהמועדונים הללו היה מועדון המטיילים של צרפת (Touring club de France), אשר הוקם ב-1890 ומטרתו הייתה "לקדם תיירות בכל צורותיה". המועדון הוציא לאור מפה של הקולוניה אינדוצ'יינה ובו רואים בין היתר את השינויים שעברו על ויטנאם תחת הכיבוש הצרפתי. השינוי הבולט במיוחד הוא שיפור אמצעי התחבורה היבשתיים. פסי מסילת הרכבת שנמתחו לאורך החוף על מנת להקל על התחבורה (ועל ידי כך - על המסחר) בין הצפון לדרום היו למפעל לאומי.

איגרות חוב שנועדו לממן את בניית המסילה

סלילת המסילה המחברת בין האנוי לסייגון, שאורכה למעלה מ-1,000 ק"מ, ככל הנראה טרם נשלמה בשנת הוצאת המפה והמסילה נקטעת במפה בין טורן (Tourane) לבין סון-קאו (Song Cau).

מפה אחרת מציגה לנו כאן את פרטי המסילות הבנויות והמתוכננות:

אך גם כך, סייעה המסילה הלא-שלמה לקיצור זמני הנסיעה בין אתרי התיירות של ויטנאם ובתמונות להלן אפשר לראות תיירים בפעולה:

שועי עולם מטיילים ברכבת

תיירות באינדוצ'יינה

אנשי צוות 

תחנת הרכבת של סייגון (נבנתה ב-1881)

חזית הכניסה לתחנת הרכבת של האנוי בנויה בסגנון מערבי

לקריאה נוספת:

- על היריד העולמי, האנוי, 1903

- נשים באינדוצ'יינה

קישורים חיצוניים:

- בלוג על רכבות בויטנאם

- ויקיפדיה על הרכבת בויטנאם

- הסיפור על המסילה לדאלאט

אלבום הוצ'ימין

היום אוהבים המנהיגים להצטלם בפוזות הירואיות עם מבט קשוח המופנה אל האופק. מנצח את כולם ולדימיר פוטין באלבום מלא האקשן הזה. הו צ'י מין כאן מובא בסט תמונות צנועות להחריד. האם היה מצליח לשמור על פופולאריות גם היום?

מחנות עבודה למכורים לסמים

ארגון זכויות אדם (Human Rights Watch) מאשימים את ממשלת ויטנאם בניצול מכורים לסמים במחנות עבודה במסווה של תוכנית סוציאלית שיקומית, כך דיווח הניו יורק טיימס. המכורים לסמים נשלחים למחנות המרוכזים סביב הו צ'י מין סיטי (סייגון), ועובדים שם במפעלי קשיו, בתפירה ועבודות כפיים דומות בתנאי עבדות. עבור עבודתם לא מקבלים העובדים משכורת או מקבלים מעט מאוד. ויטנאמים שמסרבים "לעבוד" או שמפרים את חוקי המחנות, נענשים בחומרה, לעיתים במכות חשמליות, כליאה בבידוד ועוד. עורכי הדו"ח ראיינו כ-34 ניצולים מהמחנות הללו. הדו"ח מצטט את ווין לו (Quynh Luu) מכור לסמים שניסה להימלט מהמחנה ונתפס: "ראשית היכו אותי ברגליי על מנת שלא אוכל לברוח שוב... אח"כ חישמלו אותי ואז כלאו אותי בבידוד למשך חודש".

מפת מחנות העבודה למכורים לסמים

למחנות "ההבראה" הללו שורשים במחנות החינוך מחדש הקומוניסטים והם הוקמו ברחבי ויטנאם (בעיקר בדרום) לאחר נפילת סייגון בידי הכוחות הקומוניסטים של צפון ויטנאם (1975). ממשלת ויטנאם הכפילה בעשור האחרון את מספר המחנות. אם בשנת 2000 היו בויטנאם 56 מחנות עבודה מסוג זה, הרי שכיום עומד מספרם על 123 מחנות שאוכלוסייתם מונה כ-40,000 איש: גברים, נשים ואפילו ילדים, כך על פי הדו"ח.

מטרת המחנות היא לא חינוך מחדש ולא שיקום המכורים לסמים, טוענים מחברי הדו"ח. ממשלת ויטנאם מרוויחה כסף מייצוא המוצרים המיוצרים שם באמצעות כוח עבודה זול ושבוי. מחברי הדו"ח טוענים שהמעשה היחיד אולי שניתן לקרוא לו בשם מעשה שיקום במחנות הללו הוא להכריח את דיירי המחנות לשנן סיסמאות נגד סמים, תוך כדי מצעד. "עבודה בכפייה אינה טיפול ועשיית רווחים אינו שיקום", אמר ג'ו אמון, מנהל מחלקת בריאות וזכויות אדם בארגון.

חברת קולומביה האמריקאית המייצרת לבוש ספורט גילתה לא מזמן שמעיליה בויטנאם יוצרו על ידי אסירים במחנות אלו. בכיר בחברה, פיטר בראגדון, אמר לניו יורק טיימס: "החברה הפסיקה את עסקיה עם הקבלן הזה, והעבירה את 847 המעילים שיוצרו על ידי האסירים במחנות העבודה לצדקה. עבודת כפייה מכל סוג אינה מקובלת בעינינו".

מחברי הדו"ח תיעדו נסיונות של מנהלי המחנות לטשטש ולהסתיר את מוצאם של הטובין המיוצרים על ידי העובדים בכפייה. על שקי הקשיו שיצאו מכמה ממחנות הכפייה הויטנאמים היה מודפס כתובת מוצא אמריקאית.

מחברי הדו"ח טוענים שהמחנות מקבלים סיוע ותרומות מגורמים רבים מחו"ל, בין היתר מהאו"ם, ממשלת ארה"ב, ממשלת אוסטרליה, מקרן הבנק הבינלאומי ועוד, ומבקשים מהתורמים להפסיק המימון במחנות הללו. 

לינקים קשורים:
- לדו"ח המלא
- לידיעה המקורית
- לכתבת וידאו בנושא

נשיונל ג'יאוגרפיק מבקר בויטנאם

בגליון ספטמבר הקרוב של הנשיונל ג'יאוגרפיק מתפרסמת רשומה קטנה על הנוי (אותה תוכלו לקרוא כאן). בנוסף, מתפרסמות כמה תמונות מקסימות של הנוי: 

לכל התמונות, לחצו כאן.

לערך ויקיפדיה על הנוי, לחצו כאן.

עדיין נלחמים באג'נט אורנג'

בזמן מלחמת ויטנאם, ריסס צבא ארצות הברית את הג'ונגלים של ויטנאם בגז רעיל שזכה לכינוי אג'נט אורנג' (סוכן כתום). המטרה הייתה לבער את הג'ונגלים שנתנו מחסה לכוחות הויטקונג. לא רק עצים נפגעו, אלא גם אנשים. מאות אלפי אנשים מתו כתוצאה משאיפת הגז הרעיל ותינוקות נולדו עם מומים. כיום, עשרות שנים לאחר המלחמה, השפעות הגז הרעיל, עדיין קיימות. שטחים רבים בויטנאם אינם מצמיחים עצים ואנשים רבים עדיין סובלים מהשפעות הרעלים דרך שרשרת המזון. מדענים ויטנאמים, כדוגמת פונג טו בוי (Phung Tuu Boi) נלחמים על הגנת האוכלוסיה המקומית מפני הרעלים וייעור השטחים הפגועים מחדש. ד"ר בוי מנסה להקים "גדר ירוקה" בין הכפריים לבין השטחים הרעילים ביותר. בלינק הזה תוכלו לצפות בכתבה שצילם הניו יורק טיימס.

לינקים קשורים:
- לערך הויקיפדיה על אג'נט אורנג'.
- לינק לכתבת הוידאו של ניו יורק טיימס.

מסע אל בטן האדמה

בינואר השנה הודיע הנשיונל ג'יאוגרפיק כי צוות חוקרים בריטי-ויטנאמי גילה מערה באזור סון-דונג (Son Doong), שהיא ככל הנראה "המערה הגדולה ביותר בעולם", ובתוכה זורם נהר. זהו הסרט הדוקומנטרי המתעד את המסע:

מפה אינטראקטיבית של המערה אפשר למצוא באתר הנשיונל ג'יאוגרפיק (או בלחיצה על התמונה כאן):