יום חמישי, יולי 29, 2010

משלחת סטודנטים בינלאומית לויטנאם

סטודנטים באוניברסיטת תל אביב מוזמנים להגיש מועמדות למשלחת סטודנטים בינלאומית שתצא לויטנאם במהלך חודש ספטמבר. חברי המשלחת, 16 סטודנטים נבחרים ממדינות שונות בעולם, יתארחו אצל משפחות מקומיות, יטיילו במדינה וילמדו על תרבותה ועל ההיסטוריה של ויטנאם. עלות ההשתתפות במשלחת: עלות כרטיס טיסה + 70 דולר דמי הרשמה + 50 דולר עלות ויזה לויטנאם.

יום ראשון, יולי 25, 2010

על טבח מאי לאי

הוט ו-YNET העלו לאינטרנט את סרטו הדוקומנטרי של ברק גודמן על טבח מאי לאיי לצפיה חינם לכלל הגולשים ועל כך תודה. הנה הלינק לסרט המלא. אזהרה: הסרט מכיל תמונות קשות.



על הטבח כותב ד"ר גילי חסקין באתר הבית שלו שקטע ממנו מופיע לפניכם: "פלוגה של חיילים אמריקאיים מדיוויזיית החי"ר האמריקאית מס' 23 נכנסה ב-16 למארס 1968 לכפר הווייטנאמי מאי לאי וסברה שתיתקל בו בלוחמי אויב, אך מצאה אזרחים בלבד: זקנים, נשים וילדים בלתי חמושים והחלה להרוג בהם ללא הבחנה ולא חדלה ממעשיה עד שרצחה כ-400 עד 500 בני אדם (לזכותם של החיילים נטען כי במלחמה זאת עודדו המפקדים את החיילים להרוג בלא הבחנות קפדניות וכי אויביהם, שהסתתרו בתוך האוכלוסייה המקומית ולחמו מתוכה, הם שהמריצו אותם לפעול כך ביתר שאת)".

"אולם אין ספק שהחיילים ידעו את ההבדל בין מלחמת גרילה לבין טבח. מה גם שלא היה כאן איבוד עשתונות בלהט הקרב. גם לא התפשטות אימתנית וקדחתנית של הקרב, אלא טבח "חופשי" ושיטתי. עובדה היא שהיו מעטים שסירבו לירות והיה צורך לפקוד עליהם כמה פעמים עד שהיו מסוגלים לירות. אחרים פשוט נמלטו משם, חייל אחד ירה ברגלו שלו וקצין צעיר אחד העמיד את עצמו בין הכפריים הווייטנאמיים לבין עמיתיו האמריקאים. בתחקיר שנערך מאוחר יותר ציטטו חיילים את מפקד הפלוגה שהורה להם שלא להשאיר נפש חיה מאחוריהם ולא לקחת שבויים. הוא הורה להם לירות בכל אדם בורח".

"סגן קלי, האיש שנכנס בפועל בראש הכוח אל הכפר, הורה לפקודיו בפירוש לירות באזרחים שלא ברחו, גם לא הסתתרו, קל וחומר שלא נשאו רובים. הוא חזר על פקודתו שוב ושוב, כאשר היססו לציית לה. האירוע טויח על ידי מפקד החטיבה והתגלה רק שנה לאחר מכן".

יום שלישי, יולי 06, 2010

ספר חדש לד"ר סבין הויין



מזל טוב לד"ר סבין הויין, שספרה Les mécanismes d’intégration des mots d’emprunt français en vietnamien יצא עתה לאור בהוצאת L'Harmattan הצרפתית.

ספרה של סבין (שטרם תורגם לשפות אחרות) עוסק בדרך שבה מילים צרפתיות השתרשו בשפה הויטנאמית בעקבות הקולוניאליזם הצרפתי. כך למשל עוקבת הויין אחר ההיסטוריה הויטנאמית של מילים כמו אוטובוס, סלט, שוקולד, סבון, קפה (שנשמעים בויטנאמית כמו בעברית), ואשר הגיעו לויטנאם יחד עם הכובשים.

ד"ר סבין הויין היא ילידת ויטנאם, שלאחר המלחמה עקרה עם הוריה לצרפת. כיום מתגוררת ד"ר הויין בישראל ומלמדת ספרות צרפתית באוניברסיטה העברית.


ויטנאם בלוג: הדרקון הכחול

ויטנאם בלוג: בכל כמה זמן נציג בפניכם בלוג חדש/מעניין/איכותי העוסק בויקיאו שבתפוצות, בויטנאמים ישראלים, או בויטנאם בכלל.

עמותת הדרקון הכחול שפועלת בויטנאם מתחזקת בלוג מרגש. העמותה עוזרת לילדי רחוב לצאת משם, להכנס למסגרות השכלה ולמצוא בתים מאמצים. כן נלחמת העמותה בסחר בילדים, עבדות ילדים ועוד. בבלוג שלהם תמצאו בנוסף לסיפורים המרגשים, גם הזמנה לפעולה, מידע על העמותה וחוויות אישיות של המתנדבים בעמותה, רובם זרים שזוהי להם הפעם הראשונה בויטנאם.


בינואר 2010 סייעה עמותת הדרקון הכחול למשפחה ויטנאמית אחת לשפץ את ביתה. בקריאה נרגשת לקהילת הבלוגרים ולגולשים באינטרנט, הצליחו חברי העמותה לגייס 800 דולרים לשיפוץ בית בכפר, ולאפשר לארבעת ילדי המשפחה ללמוד בתנאים ראויים. ההורים שמרוויחים 40 דולר בחודש, לא היו מצליחים לשפץ את ביתם ללא סיוע העמותה. קראו על כך בפוסט הזה.


העמותה תרמה זוג אופניים לילדה ויטנאמית על מנת שתוכל להגיע לבית הספר, הנמצא מרחק גדול מביתה. הילדה, ניצולת סחר בילדים, הוחזרה על ידי העמותה לביתה. סביר להניח שאופניים אלו הם הדבר הכי יקר שקיבלה הילדה לידיה אי פעם. עוד על התרומה כאן.


העמותה מפעילה חוגי נוער וילדים. חוג פופולארי במיוחד הוא חוג הכדורגל, שהתחיל ב-2003 עם שלושה שחקנים בלבד, והמשיך לגדול. כיום מונה קבוצת הכדורגל של הדרקון הכחול, הנקראת בלו דרגון יונייטד, כ-60 ילדים, שמגיעים לאימונים בקביעות, אחת לשבוע. לאחר אימון הכדורגל, זוכים הילדים לשיעור והרצאה בתחומים שונים כמו למשל איידס. קראו על כך בפוסט הזה.


מסיבת קיץ

הקיץ הגיע - סיבה למסיבה. הסטודנטים הויטנאמים בעין הכרמל ערכו מסיבת ברביקיו קיצית אליה הזמינו את אנשי שגרירות ויטנאם ואת בני הקהילה הויטנאמית בישראל. 

יום שבת, יולי 03, 2010

על השמאל ועל התנגדות למלחמת ויטנאם

השבוע התפרסם במוסף הספרים של ידיעות אחרונות טור ביקורת של נועם שיזף על הספר החדש מבית רסלינג הנושא את השם "ויטנאם: המלחמה (האחרונה) שאמריקה הפסידה בה", מאת ג'ו אלן. הספר, כותב שיזף, אינו שיעור בהיסטוריה של המלחמה. הקריאה בו היא יותר קריאה ביקורתית של התקופה, הנעשית מן השוליים של השמאל האמריקאי. אחד הקטעים המעניינים יותר בביקורת הוא זו שאומר: "האפשרות להשפיע על המציאות באמצעות פעולה רדיקלית - כזו שעלולה להיראות שולית, קטנה או הזויה - היא נקודה שראוי לדון בה גם בהקשר הפוליטי הישראלי... בארה"ב הייתה ההתנגדות למלחמת ויטנאם מגוונת ורבת מימדים - מהפגנות ענק פציפיסטיות בוושינגטון ובסן-פרנסיסקו, דרך סרבנות ושריפת צווי גיוס, ועד לקבוצות קטנות של עשרות ומאות רדיקלים, שיצאו חמושים באלות ובקסדות לנפץ חלונות ראווה ולהתעמת עם שוטרים. אלו וגם אלו חתומים על הצלחת המאבק, ובדיעבד, פעולותיהם לא נראות כסותרות זו את זו, וכפי שבוודאי נדמו בשעתן, אלא יותר כמשלימות".

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...