יום רביעי, אוקטובר 28, 2009

קבצנות ילדים בויטנאם: ככה זה עובד

ויטנאם נט מדווח: מגזין נוער בויטנאם (Tuoi Tre) חשף את המערכת הצינית והמרושעת העומדת מאחורי קבצנות הילדים בויטנאם. בסדרת מאמרים שהחלה להתפרסם ב-18 באוקטובר, מספרים העיתונאים כיצד עובד העסק: ילדים קטנים מקבלים מכות ואיומים על חייהם ומוכרחים לעמוד בצמתים סואנים ובמקומות הומי תיירות ולפשוט יד, במידה והם עוזבים את המקום אליהם שובצו מיד מגיע מבוגר שמאיים עליהם ואף מרביץ להם. תינוקות בני שנתיים ושלוש מופשטים מבגדיהם ומונחים על המדרכות לצד כוסות לאיסוף תרומות במשך שעות מבלי שאיש יטפל בהם. מנהלי חבורות ילדי הקבצנים מעדיפים להתעלם מהתינוקות, גם כשהם בוכים. להפך - הם מעדיפים שהתינוקות יבכו. הבכי מעורר אמפתיה אצל העוברים והשבים ופותח את הארנקים בקלות רבה יותר.

באופן מחריד, הילדים ה"מועסקים" אצל קבלני הקבצנות אינם ילדים שנמלטו מבתיהם כמו בסיפורים של צ'רלס דיקנס. חלקם נשלחו אל חבורות הקבצנים הללו על ידי הוריהם ובידיעתם המלאה, תמורת חלק מהרווחים ו/או תשלום מראש בדמות כסף או רהיטים וחפצים אחרים. המנהלים של חבורות הקבצנים מתעללים בילדים באישור מלא של ההורים שנתנו להם רשות "לחנך" את הילדים ואף להכות אותם אם הם מתחצפים.

יום שלישי, אוקטובר 27, 2009

30 שנה לעלייה הויטנאמית

הקהילה הויטנאמית ציינה שלשום 30 שנה לקליטת ה"עלייה" הויטנאמית בישראל. רבים מבני הקהילה הגיעו לארוחה רבת משתתפים במסעדה סינית בבעלות ויטנאמית ברחובות. נשאו דברים: מר נויין הואיי מי, נציג הקהילה הויטנאמית בישראל, מר דין סון לו, שגריר ויטנאם בישראל ועוד.

הקהילה הויטנאמית ישראלית "נולדה" עם סיום מלחמת ויטנאם. פליטים רבים נמלטו מדרום ויטנאם מחשש לחייהם. מדינות רבות סגרו את שעריהן בפני הפליטים וסירבו להעניק להם מקלט מדיני. ב-1977, עם המהפך הפוליטי בישראל, ועליית הימין לשלטון, החליט ראש הממשלה דאז, מנחם בגין, להעניק אשרת עלייה לפליטים הויטנאמים. ב-12 ביוני, עוד לפני הצגת ממשלתו, הודיע בגין על החלטתו להעניק מקלט בישראל ל-66 פליטים ויטנאמים, שנמלטו מארץ מולדתם, נימשו על ידי אוניות משא ישראליות, ולא נמצאה מדינה המוכנה לקולטם. הייתה זו אחת הפעולות הראשונות שלו כראש ממשלה. הקבוצה האחרונה והגדולה ביותר של פליטים ויטנאמים הגיעה לישראל ב-22.10.1979 ממחנות פליטים בדרום מזרח אסיה.


למידע נוסף על קליטת פליטי ויטנאם בישראל ראו בערך המשוכתב והמוצלח למדי שנוסף לויקיפדיה לא מזמן.

ובהזדמנות זו אני מבקשת להזמינכם להפגנה שתתקים ביום ראשון ה-1.11.2009 בגינת לוינסקי בתחנה המרכזית הישנה, נגד גירוש ילדי מהגרי העבודה והפליטים. ביום זה מסתיימת הארכה שניתנה למועד הגירוש. הועדה שמונתה לנושא טרם הגיע להחלטה והעניין תלוי ועומד בעוד המשפחות מצויות בחרדה הולכת וגוברת. עוד על הנושא בכתבה הזו. לאירוע בפייסבוק לחצו כאן.



יום שני, אוקטובר 26, 2009

סיפורי דגלים

"כל נהרותינו זורמים לים המזרחי. הצפון והדרום התאחדו תחת מדינה (בית) אחד!", 1975, הואנג נגויין דונג (Hoang Nguyen Doan), צבעי טמפרה על נייר, 29.5 על 42.2 אינצ'ים.

מהו הדגל הויטנאמי? הדגל הלאומי הויטנאמי כיום הוא דגל אדום שבמרכזו כוכב צהוב. ואולם לא תמיד זיהו אותו הויטנאמים כדגל הלאום שלהם. במהלך מלחמת ויטנאם היה דגל זה נחשב דגל האוייב בעיני הדרום ויטנאמים ועדיין ישנם היום שאינם מניפים אותו בביתם. הפיכתו של דגל צפון ויטנאם לדגל הלאומי לוותה במלחמת דמים ופרופגנדה ארוכת שנים. פוסטרים ברחבי דרום ויטנאם שנוצרו על ידי הצפון ויטנאמים "לימדו" את הדרום ויטנאמים לקבל את דגל הכוכב כדגלם.

"אל תניחו להם להמלט", 1972, נגויין היפ (Nguyen Hiep), עיפרון וצבעי טמפרה על נייר, 24.5 על 17 אינצ'ים.

בפוסטר: תת מקלע גדול, שאליו מחובר חרב חדה, דוקרת דמות גברית, שאליה מחובר תת מקלע קטן יותר. על התת מקלע הדוקר מצוייר דגל צפון ויטנאם ועל דמות הגבר הדקור מצוייר דגל דרום ויטנאם, במקום בו אמור להיות ליבו של הנדקר. רגלי הגבר נראים כסנפירי צלילה. הרקע כחול - מדמה ים. הרקע: מלחמת ויטנאם טרם נסתיימה (היא תסתיים רשמית רק ב-1975), אבל בצפון כבר מרגישים את הניצחון ובדרום את ההפסד. ב- 1969 מודיע ניקסון שבכוונתו לסיים את המלחמה באופן הדרגתי ולהעביר את סמכויות הלחימה והפיקוד הצבאי לידי צבא דרום ויטנאם. ויטנאמים רבים מהדרום כבר החלו נמלטים מויטנאם, רובם דרך הים (ראה "אנשי הסירות"). הצפון ויטנאמים רואים בדרום ויטנאמים בוגדים, משתפי פעולה עם האמריקאים, וקוראים לחיסולם המלא של חיילי הדרום הנמלטים. השנאה המעשית לוותה גם בשנאה במישור הסימבולי: דגל הפסים היה שנוא על הצפון ויטנאמים כשם שדגל הכוכב היה שנוא על הדרומים.

בתמונה: דגלי הויטנאמיות. הדגל מימין (המפוספס) הוא דגל דרום ויטנאם. דגל הכוכב הוא דגל צפון ויטנאם, והיום משמש גם כדגל ויטנאם המאוחדת. בהערת אגב: במשך שנים חגגו בקהילות הויקיאו את ראש השנה הויטנאמי וחגים אחרים בהנפת דגלי דרום ויטנאם ולא את דגלי צפון ויטנאם. (אני למשל - בתור ילדה קטנה, זוכרת את דגל ויטנאם כדגל מפוספס. דגל הכוכב נצרב בתודעתי כבת לפליטי הדרום כדגל הקומוניסטים - או לחילופין דגל סיני).

"דרך החוצה לניקסון", 1972, נגויין ואן סון (Nguyen Van Xuan), צבעי טמפרה על נייר, 23.75 על 16 אינצ'ים.

בפוסטר: יד שעל שרוולה מצוייר דגל הויאטקונג אוחזת בפתק הצבעה, מעל ראשו של ניקסון. ניקסון אוחז בראשו בחשש מפני הפתק (ובהשאלה: מפני תוצאות ההצבעה). הפוסטר התפרסם כנראה לקראת בחירות 1972 בארצות הברית ובקש להשפיע על בעלי זכות ההצבעה. ואולם, ניקסון ניצח בבחירות אלו. הוא הביס את מועמד המפלגה הדמוקרטית ג'ורג מקגוורן ברוב של 62% מכלל המצביעים. הוא קיבל רוב מצביעים ב-49 מ-50 המדינות, למרבה אכזבתם של הצפון ויטנאמים. יחד עם זאת, ניקסון נאלץ לפרוש ולהתפטר מכהונתו השנייה, לאחר התפוצצות פרשת ווטרגייט. דגל הויטנקונג דומה במקצת לדגל הכוכב של צפון ויטנאם בתוספת הצבע הכחול. בתקופת המלחמה היה דגל הוייטקונג כמעט שווה משמעות וערך לדגל צפון ויטנאם ופעמים רבות התנופפו שני הדגלים הללו זה לצד זה, או אפילו זה במקום זה. ייתכן כי לדגל הויטקונגי הייתה משמעות אקטיבית יותר ועשו בה שימוש במיוחד כשרצו להדגיש פעולה אזרחית.

"סולידריות", 1972, אוליביה מרטינז (Olivio Martinez), הדפס, 20.5 על 12.6 אינצ'ים.

בתמונה: רשת ביטחון מגינה על דגל צפון ויטנאם והויטקונג מפני טיל. בצידי הרשת כתובה המילה "סולידריות" בארבע שפות: ספרדית, צרפתית, ערבית ואנגלית. הפוסטר נוצר על ידי העמותה לסולידריות עם אנשי אסיה, אפריקה ודרום אמריקה (Organization in Solidarity with the People of Asia, Africa and Latin America) בקובה ומייצגת את העמדה השמאלנית-דמוקרטית של העולם נגד מה שנתפס כקולוניאליזם אמריקאי. עם התגברות המלחמה החלו יותר ויותר קולות קוראים ליציאת האמריקאים משדה הקרב. בעיני מדינות קומוניסטיות כמו קובה, נתפסה המעורבות האמריקאית בויטנאם כנסיון כיבוש ודיכוי העם הויטנאמי. לוחמי הויטקונג נתפסו כלוחמי חירות ו-ויטנאם נצרבה בתודעה העולמית כויטנאם אחת הנלחמת נגד הענק האמריקאי ולא כשתי ויטנאמיות הנלחמות ביניהן. גם בזירה הבינלאומית התקשו להפריד בין שני דגלי הכוכבים. דגל הויטקונג ודגל צפון ויטנאם היו לאחד בתודעה התקשורתית העולמית.


יום ראשון, אוקטובר 25, 2009

האנתרופולוגיה של ויטנאם

קורס ראשון מסוגו בישראל מועבר השנה על ידי ד"ר ניר אביאלי במכללת אחווה שבדרום ועניינו האנתרופולוגיה של ויטנאם. בקורס ידבר ד"ר אביאלי על הופעתה של החברה הויטנאמית, מנהגיה, תפוצותיה (ויקיאו) והתרבות הפוסט-סוציאליסטית שלה. בשיחה עמו היום, ביקש ממני ד"ר אביאלי להביא את דבר קיום הקורס לבני הקהילה הויטנאמית ולהזמינם להשתתף בו, ואני נענית לבקשתו בשמחה. בבקשה - תבואו!

להלן הסילבוס של הקורס לעיונכם:

נושא הקורס:

ווייטנאם היא מן המדינות המגוונות והמרתקות ביותר בדרום-מזרח אסיה. בקורס נעסוק בחברה הווייטנאמית ובתרבותה הייחודית אשר עוצבה במסגרת היחסים המורכבים עם תרבויות סין, הודו וצרפת. נלמד על הופעתה והתפתחותה של החברה הווייטנאמית ונעסוק במגוון סוגיות אנתרופולוגיות כגון דת וטקסים, שארות ומשפחה, מגדר, לאומיות, אתניות, מיעוטים ותפוצות וכן בתרבות הפוליטית הייחודית לעידן הפוסט-סוציאליסטי. במהלך הקורס נצפה בסרטים ונקרא טקסטים ספרותיים שונים. הסטודנטים ירכשו כלים אנתרופולוגיים לניתוח ביקורתי של תופעות חברתיות ותרבותיות שונות.

דרישות הקורס:

הסטודנטים יתבקשו להקפיד על נוכחות, קריאה שוטפת והשתתפות פעילה בשעורים (10%).

שימו לב: חומר הקריאה נמצא בהיי-לרן. הסטודנטים מתבקשים להביא את המאמרים הרלוונטיים מודפסים לשיעור.

הסטודנטים יציגו בכיתה (בצוותים זוגיים) את מאמרי הקריאה מן הסילבוס (10%).

במהלך הקורס נקיים סיור לימודי שעניינו הווייטנאמים אשר חיים בישראל. הסיור יתקיים ביום שישי ה 30.4.10. ההשתתפות בקורס היא חובה ותנאי לסיום הקורס.

הסטודנטים (בצוותים זוגיים) יכתבו כמטלה מסכמת הצעת מחקר שתעסוק בסוגיה אנתרופולוגית בווייטנאם לפי בחירתם (80%). ההנחיות המדויקות לכתיבת הצעת המחקר ימסרו בהמשך.

מועדי השיעורים ורשימת הקריאה

סמסטר א':

1. שעור פתיחה (20.10.09): בארצם של הדרומיים ביותר שמעבר לנהר.

2. לידתה של התרבות הווייטנאמית (27.10.09).

קריאה: Jamieson, N. 1995. Understanding Vietnam. Berkeley: University of California Press.
Ch. 1: 'How the Vietnamese See the World'. pp. 1 – 40.

3. 'צועדים דרומה': המפגש עם סין והודו (3.11.09).

קריאה: Taylor, K. 1998. Surface Orientations in Vietnam: Beyond Histories of Nation and Region. The Journal of Asian Studies, 57.4: 949-978.

4. קונפוציוס והסדר החברתי (10.11.09)

קריאה: Whitmore, J. 1984. Social Organization and Confucian Thought in Vietnam. Journal of Southeast Asian Studies, 15, 2: 296-306.

5. אורז (17.11.09).

קריאה: Hickey, G. 1964. Village in Vietnam. New Haven: Yale University Press.

Ch. 6: 'Livelihood Patterns and the Economic System'. pp. 134-177.

6. הדרך, היין והיאנג (24.11.09).

קריאה: Schipper, K. 1993. The Taoist Body. Berkeley: University of California Press. Ch. 1: 'Taoism' and Ch. 2: 'Everyday Religion'. pp. 1-31.

7. תורת הבודהה (1.12.09).

קריאה: Thien, Do. 1999. The Quest for Enlightenment and Cultural Identity: Buddhism in Contemporary Vietnam. In Harris, I. 1999. Buddhism and Politics in Twentieth Century Asia. London: Continuum.

8. סרט: ניחוח הפפאיה הירוקה (8.12.09)


9. המפגש עם המערב (15.12.09)

קריאה: Peters, E. Forthcoming. Food, Drink and Power in Nineteenth Century Vietnam. Ch. 3: The Colonial Countryside, pp. 52-84.

10. המלחמה האמריקאית (22.12.09).

קריאה: צפייה עצמית בסרט אפוקליפסה עכשיו ו/או את צייד הצבאים.



11. חיים עם המתים: המשפחה ופולחן רוחות האבות (29.12.09).

קריאה: Malarney, S. 2001. The Fatherland Remembers your Sacrifice: Commemorating War Dead in North Vietnam. In Hue-Tam Ho Tai (ed.). 2001. The Country of Memory: Remaking the Past in Late Socialist Vietnam. Berkeley: University of California Press.

12. רוב ומיעוטים אתניים (5.1.10)

קריאה: Taylor, P. 2007. Cham Muslims of the Mekong Delta. Singapore: Singapore University Press. Ch. 6: 'Cham Political Agency'. pp. 222-263.

13. הכנה לכתיבת הצעת מחקר (12.1.10).

סמסטר ב'

1. נשים (2.3.10)

קריאה: Drummond, L. 2003. Popular Television and Images of Urban Life. In Drummond, L. Thomas, N. (eds.). 2003. Consuming Urban Culture in Vietnam. London and New York: RoutledgeCurzon.

2. גברים (9.3.10)

קריאה: Tran, A. 2004. What's Women's Work? Male Negotiations and Gender Reproduction in the Vietnamese Garment Industry. In Drummond, L. Rydstrom, H. Gender Practices in Contemporary Vietnam. Singapore: Singapore University Press.

3. ילדים (16.3.10)

קריאה: Gammeltoft, T. 2007. Prenatal Diagnosis in Postwar Vietnam: Power, Subjectivity, and Citizenship. American Anthropologist, 109,1:153-163.

4. Tet: ראש השנה הווייטנאמי (23.3.10)

קריאה: Nguyen Van Huy. 2003. Tet Holidays: Ancestral Visits and Spring Journeys. In Nguyen Van Huy and Kendall, L. 2003. Vietnam: Journeys of Body, Mind and Spirit. Berkeley: University of California Press.

5. Len Dong: פולחן הרוחות (6.4.10)

קריאה: Endres, K. 2006. Spirit Performance and the Ritual Construction of Personal Identity in Modern Vietnam. In Fjelstad, K. Nguyen Thi Hien. 2006. Possessed by the Spirits: Mediumship in Contemporary Vietnamese Communities. Cornell: SEAP.

6. דת המדינה: קומוניזם כתרבות (13.4.10)

קריאה: ספר שלם

Duong Thu Huong. 1993. Paradise of the Blind. New York: William Morrow and Company.

7. החיים בעיר המודרנית (27.4.10)

קריאה: Thomas, M. 2003. Spatiality and Political Change in Urban Vietnam. In Drummond, L. Thomas, N. (eds.). 2003. Consuming Urban Culture in Vietnam. London and New York: RoutledgeCurzon.

30.4.10: סיור לימודי ביום שישי

8. סרט: סודות של אמצע הקיץ (4.5.10)


9. החיים בכפר המודרני (11.5.10)

קריאה: Taylor, P. 2001. Fragments of the Present: Searching for Modernity in Vietnam's South. Honolulu: University of Hawaii Press. Ch. 5: 'Civilization in the Orchard: The Unpublished History of a Mekong Delta Village', pp. 159-191.

10. אנשי הסירות (25.5.10)

קריאה: Kaplan, N. Choy, M. Whitmore, J. 1991. Children of the Boat People: An Educational Success. Michigan: The University of Michigan Press. Ch. 3 ' The Boat People'. Pp. 27-42.

11. התפוצה הווייטנאמית (1.6.10)

קריאה:Carruthers, A. 1998. Kung Fu Fighting: The Cultural Pedagogy of the Body in the Vovinam Overseas Vietnamese Martial Arts School. The Australian Journal of Anthropology, 9,1:45-57.

12. ווייטנאמיים בישראל: המסע של ואן (8.6.10).


13. שעור סיכום (15.6.10)

שימו לב שהקורס הוא קורס שנתי, ולמעשה כבר התחיל בשבוע שעבר, אבל עדיין אפשר להגיע ולהרשם. הקורס מתקיים בימי שלישי בין 13:00-15:00 בצהריים.



יום שבת, אוקטובר 17, 2009

רכילות? יאללה. שגריר ויטנאם בישראל נתקע מחוץ לביתו

בלוג זה לא מתיימר להיות נטול חוש הומור או רציני מדי בשביל להתעלם מפיסת רכילות זולה. העניין שאנחנו מביעים כאן במידע הצהוב על שגריר ויטנאם בישראל שנתקע מחוץ לביתו הוא גם עניין תרבותי. השגריר שכח את מפתחות ביתו בבית ונתקע מחוצה לו גם בגלל מנהג והרגל רב שנים שסיגל לעצמו בסביבה בה לרכוש פרטי אין משמעות רבה כל כך ועל כן כשיוצאים מהבית לא טורחים לנעול דלתות (אם כי לאחרונה מצב זה משתנה בויטנאם). לא רק התורה הקומוניסטית מאחורי מנהג אי-נעילת הדלתות בויטנאם, אלא גם כוחות שוק: עד לפני קצת יותר מעשור שנים לא היה אפילו מה לגנוב בבתים.


 

איך להכין כריך חמאת בוטנים וג'לי בויטנאם

ג'ואל וסטיבן עברו לויטנאם לפני מספר חודשים מארצות הברית בשביל ללמד אנגלית. לארוחת צהריים התחשק לסטיבן כריך חמאת בוטנים וג'לי, משהו שבארצות הברית הוא מעשה קל שבשגרה, בויטנאם הופך למסע ארוך לשוק ולתוכנית בישול קומית.






Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...