יום שני, אוגוסט 31, 2009

עיתונאי ויטנאמי פוטר בגלל בלוג שכתב

העיתונאי הויטנאמי הוי דוק (Huy Đức), הכותב בלוג תחת השם אוסין (Osin), פוטר ממערכת העיתון בה עבד (Saigon Tiep Thi), בשל דעותיו. בבלוג שלו כתב אוסין ביקורות נוקבות על הממשלה הויטנאמית הקומוניסטית. בין היתר עסק בחשיפת שחיתויות ממשלתיות, שיבח את נפילת חומת ברלין שאליה התייחס בתור "חומת הבושה" וטען שהממשל הסובייטי גרם סבל למליונים. העיתון שפיטר אותו טען שלא היה חשוף ללחץ ממשלתי לפטר את הוי דוק, אלא שדעותיו פשוט נוגדות את עמדות העיתון.


העיתונאים והבלוגרים בויטנאם עוסקים בשנים האחרונות בבחינת גבולות חופש הדיבור והסובלנות של המדינה. המדינה מנסה לשלוט בהם באמצעי חקיקה וביד נוקשה. בשנה שעברה עצרו הרשויות שני עיתונאים ויטנאמים משום שנהגו לדווח בהרחבה ובהתמדה על פרשיות שחיתות ממשלתיות. השנה נחקק חוק חדש העוסק בבלוגספירה הויטנאמית. הממשלה דורשת מבלוגרים לכתוב רק על חייהם האישיים ולא לעסוק בעניינים פוליטיים.

לינקים קשורים:

יום שלישי, אוגוסט 25, 2009

אוטוטו מסיבה

שגרירות ויטנאם בישראל מצחצחת ומבריקה את משרדיה החדשים בבית אסיה לכבוד האירוע הדיפלומטי הראשון שיתקיים בה בחודש הקרוב. המאורע המשמח: חגיגות יום העצמאות הויטנאמי ה-64. בין המוזמנים: נציגי ממשלה, תעשייה ובכירי הקהילה הויטנאמית בארץ. ויטנאם איי אל יהיה נוכח באירוע ויביא דיווחים מהמקום.

 

יום שני, אוגוסט 17, 2009

באן מי: המאכל הלאומי

אז ישבתי אתמול לארוחת ערב עם יהודה נוריאל והוא דיבר איתי ארוכות על באן מי (הבאגט הויטנאמי) ובערגה כזו שאילצה אותי לחזור הבייתה ולגגל Bánh mì. בשיטוטיי ברשת מצאתי את הסרטון הבא:




מפת מנהטן של המקומות שבהן אפשר למצוא באן מי ויטנאמי, פוסט מושקע של טייל המלמד אתכם את סודות הכנת הבאן מיי הבשרי ואת האתר הזה שמוקדש כולו לבאן מי ובו תמונות מעוררות תאבון של סנדביצ'ים אלוהיים:



ושימו לב! שימו לב! את התרשים המרהיב הזה של הניו יורק טיימס ובו מפורק הבאן מיי למרכיביו ושכבותיו השונים:


יום ראשון, אוגוסט 16, 2009

כלכליסט: ויטנאם חוסמת גישה לאתרים קתולים

כלכליסט טוען שלאחרונה התחילה ויטנאם לצנזר ברשת אתרי אינטרנט של קתולים וכך הוא אומר: "אף שהמדינה טוענת – אלא מה – שהיא מצנזרת רק אתרים פורנוגרפיים, היא החלה לאחרונה לחסום אתרים קתוליים. הסיבה: מהומות מצד קתולים במדינה (כיבוש צרפתי ארוך שנים השאיר שם מיעוט ניכר של קתולים). קבוצות זכויות אדם מצונזרות על ידי המשטר הקומוניסטי, אבל מדווחים שפורנו דווקא אפשר למצוא שם. לגזור ולשמור, לפעם הבאה שאיזו מפלגה טוטליטרית כמו ש"ס או אגודת ישראל תנסה לומר לכם שהיא רוצה לצנזר את הרשת כדי לשמור על הילדים שלכם. "

 

מתכוננים לחגוג את יום העצמאות הויטנאמי

ב-2 לספטמבר יחגגו בויטנאם ובשאר תפוצות הויקיאו את יום העצמאות הויטנאמי. ביום זה, ב-1945, ממש שעות ספורות לאחר הודעת יפן על כניעתה במלחמת העולם השנייה, הכריז הו צ'י מין על עצמאות ויטנאם מן הכיבוש הצרפתי. הנאום של הו ריפרר לחוקה האמריקאית באומרו: "כל בני האדם נולדו שווים. האל העניק לנו זכויות קדושות ביניהם חיים, חירות והזכות לאושר". יחד עם זאת, נדרשו להו 30 שנים נוספות בטרם הצליח להכריז על ויטנאם המאוחדת.


בתמונה: פוסטר של ג'ן נורלינג, שהתפרסם בקליפוניה ב-1970



יום רביעי, אוגוסט 05, 2009

בודהה-פארק

מטיילים בויטנאם? כבר ראיתם את כל האיים בויטנאם, צללתם, שנורקלתם, ביקרתם באלפי מקדשים, התפללתם, אכלתם, שתיתם ועשיתם שופינג. הילדים משועממים. מה הלאה? הבלוג "מקומות סופר-קוליים שאתם צריכים לבקר בהם" של בן וונג מציע קפיצה קטנה ללונה פארק סוי טין Suoi Tien Park ("משכן האלים" או "גן עדן" אם תרצו).

בן וונג מספר שבפארק מקדשים עם פסלי ענק, בריכת קרוקודילים בגדלים שונים, מערת עטלפים ועוד צד שאמור להיות הגיהנום, אבל נראה דומה בצורה מחשידה לגן העדן כביכול.

אגם התנינים


לטייל בין פסלי ענק

לשוט עם פילים

לשחות עם אלים

יום שלישי, אוגוסט 04, 2009

גוט שאבעס ויטנאם: הסרט

הסרט "גוד שבעס ויטנאם" של עידו ויעל זאנד, הועלה במלואו לאינטרנט לפני זמן מה. הסרט המתאר את חוויותיהם של הרב מנחם הרטמן ואשתו יהודית שנשלחו לויטנאם להקים בית חב"ד בסייגון, בנוסח בתי חב"ד שכבר קיימים במדינות אסיה אחרות, תאילנד והודו לדוגמא. מטרת שליחותם של השניים "קירוב יהודי ויטנאם למסורת ישראל. אולם היהודים היחידים שם, למעט מטיילים אקראים, הם חילונים אשר רבים מהם אף נשואים לנשים ויטנאמיות. על הזוג להתמודד עם בדידות, רעב, ועם מפגש עם עולם שונה לחלוטין מזה שהכירו. כל זה קורה כשאר במקביל הם מנסים לארגן, בפעם הראשונה על אדמת ויטנאם, חגיגות ראש שנה כהלכתו.

לצפייה בגרסה המלאה של הסרט לחצו על התמונה:




מידע פיננסי על ויטנאם לקורא הישראלי



"חדשות ויטנאם" מיועד לאנשי עסקים ויזמים המעוניינים במידע על השווקים הפיננסים בויטנאם. האתר מכיל כתבות רבות ומידע מקיף על הכלכלה, השווקים ובורסות וייטנאם. על פי בדיקת המערכת הוא מתעדכן בתדירות נמוכה יחסית, ככל הנראה בשל היותן של הכתבות מתורגמות מאנגלית לעברית מאתרים כמו VNS או VIETNAM+. יחד עם זאת, הכתבות מצליחות להישאר רלוונטיות ומעניינות. עוד מכיל האתר מידע כללי על ויטנאם, מדור אקולוגיה ומשאבים, מדור תעשיה ומסחר, חברה וממשלה, תרבות ותיירות ועוד. היתרון הבולט של "חדשות ויטנאם" לעומת המקורות האנגליים שלו הוא בהיותו כתוב בשפת הקודש ועל כן גם נגיש יותר לקורא הישראלי.

אין פרטים על מערכת האתר, אבל נראה כי היא מצומצמת מאוד. באתר מצויין כי קבוצת הלמן-אלדובי היא נותנת החסות ל"חדשות ויטנאם". קבוצת הלמן-אלדובי פועלת בתחום ניהול ההשקעות מזה כ- 12 שנה, ומתמחה במתן שירותים בתחום הפנסיוני ובתחום הפיננסי.

בקיצור, נראה טוב ומעניין, לפחות ממה שהספקנו לקרוא.


ובהערת שוליים: לחיצה על הקישור לאתר חברת הלמן-אדובי מקפיץ את האנטי-וירוס ומעלה הודעת אזהרה לגבי וירוס. גם חיפוש בגוגל מוסיף הערת אזהרה לאתר החברה ומודיע כי "אתר זה עלול להזיק למחשב שלך". סביר להניח שמדובר בטעות אנוש של מתכנת האתר . יחד עם זאת, ישכילו מנהליה למהר לתקן את הבעיה, שכן הודעות שכאלה אינן תורמות למוניטין של אף אתר.

וייטנאם: מקרה מוות ראשון משפעת החזירים

מעריב מדווח: "אישה בת 29 מוויטנאם מתה לאחר שחלתה בשפעת החזירים, ומהווה הקורבן הראשון למחלה במדינה. האישה מתה בשל כשל נשימתי בבית חולים צבאי אליו נלקחה. משרד הבריאות הוייטנאמי מסר שכעת קיימים במדינה 971 חולים בשפעת החזירים".

 

יום שני, אוגוסט 03, 2009

פוסטרים ויטנאמים

במסגרת שיטוטיי האקדמיים באינטרנט מצאתי היום בלוס אנג'לס טיימס את הפוסט של קרוליין קלוג המביאה את סיפורו של דוויד הת'ר, אספן פוסטרים. הת'ר טייל בויטנאם ובהנוי מצא חנות שהייתה לו למערת אוצר ("מערת אלדין" קרא לה) לפוסטרים ויטנאמים מתקופת המלחמה. הוא רכש את הפוסטרים שמצא, איגד אותם ודאשתקד הוציא ספר שנקרא "פוסטרים ויטנאמים".

להלן מובאים בפניכם כמה מהפוסטרים המעניינים שמצאתי בגלריית הפוסטרים של הלוס אנג'לס טיימס בצירוף כמה הסברים ופרשנות מטעמי:


פוסטר תעמולה צפון-ויטנאמי המציג אישה ובנה עולצים על "שחרור סייגון". באפריל 1975 עזבו אחרוני האמריקאים את אדמת ויטנאם וצבא הצפון כבש את הדרום. שבוע לאחר הכיבוש הרשמי שינו הצפון-ויטנאמים את שמה של סייגון ל-הוצ'ימין סיטי ועל ויטנאם הדרומית נכפה שורה של צעדי חינוך מחדש, שנועד "להחזירם" לחיק הקומוניזם. במסגרת סדרת חינוך מחדש זו, נתלו ברחבי ויטנאם שורה של פוסטרים מגמתיים ששאפו ליצור זיכרון לאומי חדש של ניצחון קולקטיבי, לא "נפילת סייגון" או "כיבוש הצפון את הדרום", אלא "שחרור ויטנאם מהאימפריאליזם האמריקאי".

עוד רואים בפוסטר את תושבי דרום ויטנאם המקבלים בברכה את לוחמי הויאט קונג הצפון-ויטנאמים, ודגלים המתנופפים באוויר בשמחה. המבנה בפוסטר המככב ברקע הפוסטר הוא מבנה "ארמון האיחוד", שבתקופת המלחמה שימש את ממשלת דרום ויטנאם. עד היום עומדים בחזית בניין זה שני הטנקים שפרצו את שערי הארמון כסמל ניצחון.


לא ברור מאיזו שנה הפוסטר הזה ומי עומד מאחוריו. ככל הנראה מדובר בפוסטר תעמולה צפון-ויטנאמי. הטקסט בתמונה קורא "סולידריות, היה נכון להילחם, להגן על המולדת". מה שמעניין הוא שכל הלוחמים בפוסטר הן בעצם לוחמות: נשים ויטנאמיות האוחזות בכלי נשק שונים: מטולי טילי כתף ותתי מקלעים. במהלך מלחמת ויטנאם אכן השתתפו נשים בלחימה אקטיבית והיו שותפות מלאות בקרבות ההיסטוריים.

כל אישה מייצגת ויטנאמית מאזור שונה של ויטנאם. אוכלוסיית ויטנאם מורכבת מערב רב של מיעוטים אתניים (בין 50-70 קבוצות אתניות שונות). גם כאן מטרת הפוסטר ככל הנראה ליצור זיכרון לאומי קולקטיבי של לחימה משותפת נגד אוייב אחד. בנדיקט אנדרסון בספרו "קהילות מדומיינות" טוען שכל לאום הוא לאום מדומיין. המושג "קהילה מדומיינת" משמש את אנדרסון לתאר קבוצות אנשים גדולות, המאוחדות סביב רעיון מלכד אשר גורם להן לפעול כקהילה, למרות שבפועל הקשר והדמיון בין הפרטים המרכיבים אותן, וקבוצות פרטים בתוכן, מזעריים או לא קיימים כלל.


ב-26 באפריל 1981, מיד לאחר אישור החוקה הויטנאמית מתקיימות בחירות חדשות למועצה הלאומית הכללית. הטקסט דוחק בציבור וקורא לבוחרים ללכת להצביע בשמחה. ספרו של נגויין ואן קאן "ויטנאם תחת השלטון הקומוניסטי 1975-1982" מספר על הדו"ח מטעם הממשלה, שהתפרסם לאחר הבחירות ובו נמסר על הצלחה מסחררת למסע הבחירות. אחוז המצביעים עמד על 97%.

הפוסטר מציג בקדמתו שתי נשים המניפות אל על זרי פרחים (זרי ניצחון?) וברקע קהל המורכב מ-מה שנראה כמו חיילים, אקדמאים, פועלים ועוד. ואן קאן מוסר: "614 מועמדים התחרו על 496 מושבים. כל מנהיגי המפלגה והמדינה נבחרו באופן אוטומטי. הרכב הנבחרים היה כדלקמן: 100 מתוכם היו פועלים, 98 חקלאים קולקטיבים, 49 חיילים, 121 פעילים ועסקנים פוליטיים, 110 אינטלקטואלים סוציאליסטיים, 15 מן האצולה הויטנאמית ונציגי קבוצות שונות, 9 חברי קואופורטיב. מתוך כל אלו - 108 היו נשים. 90 מהנבחרים היו צעירים בטווח הגילאים 21-35, 73 היו בני מיעוטים אתניים".

מפגש קטן

הקיץ הגיע. סוף סמסטר. הסטודנטים הויטנאמים לחקלאות הגיעו בשבוע שעבר לבית אבי, התארחו אצלו לארוחה ויטנאמית אחרונה לפני שהם עולים למטוס וחוזרים חזרה למולדת.

במהלך סופה"ש בו שהו בבית אבי, גילה אחד מהסטודנטים שאבי ישב עם אביו בכלא הויטנאמי בתקופה שבין 1963-1965. מיד ביקש הסטודנט לשמוע מאבי סיפורי מלחמה ואופי ועל מעללי אביו בכלא.

אני מצידי למדתי - שגם הויטנאמים הצעירים בויטנאם של ימינו אינם יודעים הרבה על קורות הוריהם בזמן המלחמה, ולהם עוד יש את יתרון השפה והבית. בקיצור - נרגעתי. עוד יש תקווה להשלמת הפערים ההיסטוריים.


 

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...